פסק-דין בתיק ת"ק 32193-02-10

התובעת, אשר השכירה לנתבע חדר בדירתה, תובעת ממנו תוספת לשכר הדירה אשר שולם על ידו. כעולה מהראיות, הנתבע התגורר בדירתה של התובעת כשוכר, ביחד איתה. לטענת התובע סוכם עם התובע שישלם לה שכר דירה בסך 1,500 ש"ח ושולם רק 600 ש"ח ואילו הנתבע טוען שסוכם שישלם 600 ש"ח עבור שכ"ד ועוד 130 ש"ח עבור הוצאות, וכך שילם.

טענות התובעת

1.              הנתבע מתגורר בחדר בדירה ואינו משלם את מלוא שכר הדירה ומסרב לפנות את הדירה. התובעת ביקשה לעכב את יציאתו של הנתבע מהארץ משום שלטענתה, במרץ 2010 היה בכוונתו לעזוב את הארץ.

2.              התובעת תבעה סכום של 10,000 ש"ח עבור התקופה מיום 8.5.09 עד ליום 8.11.09, ללא פירוט דרך החישוב. מאוחר יותר ביקשה התובעת להגדיל את סכום התביעה ל- 17,700 ש"ח, משום שלטענתה הנתבע המשיך להתגורר בדירה לאחר הגשת התביעה ולכן חובו גדל.

טענות הנתבע

3.              הנתבע הכחיש את טענות התובעת. לטענתו, הוא שכר חדר בדירתה של התובעת, בה התגוררה גם התובעת. סוכם כי שכר דירה יהיה בסך 600 ש"ח לחודש בתוספת 130 ש"ח כהשתתפות בהוצאות השוטפות של הדירה.

4.              אם לא הסתפקה התובעת בשכר הדירה שסוכם, היא יכולה הייתה לבקש מהנתבע לפנות את הדירה.

5.              הנתבע שילם את מלוא תשלומי שכר הדירה עד ליום 26.1.11, המועד בו נודע לו על קיומו של פסק דין שניתן נגדו בהעדר התייצבות (ביום 22.11.10 ניתן פסק דין בהעדרו של הנתבע, אשר בוטל ביום 26.3.11). באותו מועד שילם הנתבע את מלוא שכר הדירה עבור חודש ינואר 2011 ועזב את הדירה.

6.              הנתבע טען כי התנהלותה של התובע נגועה בחוסר תום לב, כי היא הסתירה ממנו את ניהול ההליך וכי היא קיבלה ביום 22.11.10 פסק דין בהעדרו, תוך שהיא מטעה את בית המשפט.

הדיונים שהתקיימו בתיק ועיקר ההליכים ביניהם

7.              להלן יפורטו חלק מההליכים שהתקיימו בתיק, שיש בהם כדי להסביר את התוצאה.

למרות שמדובר בתביעה קטנה, הוגשו בתיק 25 בקשות ובית המשפט נאלץ לתת כ- 30 החלטות.

פסק דין שניתן בהעדר הנתבע ב- 22.11.10

8.              ביום 22.11.10 התקיים דיון אליו לא התייצב הנתבע. מאחר וההזמנה לדיון נמסרה לנתבע בהדבקה, וידא בית המשפט עם התובעת אם היא בטוחה שהתובע מתגורר בכתובת שמסרה, והיא אישרה זאת. התובעת לא פירטה לבית המשפט כי מדובר בדירה בה גם היא מתגוררת.

9.              ב- 30.1.11 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק דין. לטענת הנתבע, רק ביום 26.1.11 נודע לו על פסק הדין שעה שנמסרה לו החלטה של רשם ההוצאה לפועל מיום 18.1.11. לטענת הנתבע, למרות שהתגורר בדירה עם התובעת, היא מעולם לא אמרה לו על ההליך שניהלה נגדו ולא העבירה לידיו מסמך כלשהו. בדיעבד הסתבר לנתבע כי התובעת קיבלה עבורו דברי דואר שנשלחו אליו וכי הסתירה ממנו הודעות על דברי דואר רשום שנשלחו אליו.

10.          עיון באישור המסירה של פסק הדין אשר נשלח לתובע, מלמד כי פסק הדין נמסר ל- "בן משפחה המתגורר עם הנתבע". לפי החתימה על אישור המסירה, נראה כי התובעת קיבלה לידיה את פסק הדין אשר נשלח לנתבע.

11.          ביום 26.3.11 בוטל פסק הדין, למרות התנגדותה של התובע.

12.          לאחר ביטול פסק הדין, הגישה התובעת בקשות רבות, כולל בקשה לעיכוב יציאתו של הנתבע מהארץ, אשר נדחתה, ובקשה לדחיית דיון ההוכחות שנקבע ליום 3.5.11, אשר התקבלה.

דיון ביום 25.10.11

13.          ביום 25.10.11 התקיים דיון בתיק בנוכחות הצדדים.  התובעת טענה שסוכם שהנתבע ישלם לה 1,500 ש"ח לחודש וכי שולם סכום של 600 ש"ח.

בדיון העידה מטעם התובעת גב' לילי מרזוייב, אולם עדותה לא סייעה לרדת לחקר האמת.

הנתבע טען שסוכם על סכום של 600 ש"ח ועוד 130 ש"ח עבור הוצאות וכי שילם את הסכום במשך כל תקופת השכירות. הנתבע טען כי מעולם לא סוכם סכום של 1,500 ש"ח והוסיף כי התובעת הסתירה ממנו את הזימון לדיון הקודם.

14.          הנתבע טען שהתגוררו בדירה שני שוכרים נוספים, יורי וגנאדי אשר שילמו בערך אותו סכום שהוא שילם ואילו התובעת טענה שאותם שוכרים שילמו 2,000 ש"ח לחודש.

מאחר ובית המשפט היה סבור שיהיה בעדותם של השוכרים הנוספים כדי לשפוך אור על המחלוקת בין הצדדים וכן לנוכח הסתירה בטענות הצדדים בדבר שכר הדירה אשר שולם על ידי השוכרים הנוספים, אפשר בית המשפט לנתבע לזמן את השוכרים הנוספים לעדות.

בין הדיון שהתקיים ביום 25.10.11 והדיון שהתקיים ביום 8.12.11